פסק-דין בתיק ב"ל 38787-06-12

1.         לפני ערעור לפי סעיף 213, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13/5/12 אשר קבעה למערערת 20% נכות זמנית מיום 12/4/12 ועד 12/5/12, ומיום 13/5/12 -  נכות צמיתה של 5% על פי פריט 35 (1)ב' במחצית.

2.         יצויין כי המשיב הוא זה שהגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, וכי הוועדה קיבלה את הערעור, צמצמה את תקופת אי הכושר הזמני, וקבעה נכות צמיתה.

3.         בדיון שקויים בבית הדין לפני  גורם הערכה מוקדמת - סוכם כי הצדדים יטענו טענותיהם בכתב: קודם כל יגיב המשיב לטיעונים שבכתב הערעור, ולאחר מכן - תינתן זכות תשובה לב"כ המערער. אלא, שלמרות חלוף המועד ולמרות התראה - לא הומצאה תשובת ב"כ המערערת. לפיכך פסה"ד ניתן ללא התשובה  מטעם המערערת - אם כי  ניתן על בסיס האמור בכתב הערעור  וסיכומי המשיב, ועל סמך מלוא החומר שבתיק.

4.         הרקע  לערעור:

א.         המערערת , מזכירה במקצועה, נפגעה בתאונת עבודה  ביום 26/3/12.

ב.         ביום 26/3/12 קבעה ועדה רפואית (מדרג ראשון) נכות זמנית של 20% מיום 1/4/12 ועד ליום 30/9/12.

ג.          המשיב הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים על משך הזמן לגביו נקבע נכות זמנית, וטען כי יש לקבוע נכות צמיתה.

ד.         הועדה לעררים ישבה ביום 13/5/12 וקבעה למערערת 20% נכות זמנית מיום 12/4/12 ועד 12/5/12, ומיום 13/5/12 -  נכות צמיתה על פי פריט 35 (1)ב' במחצית, ובסה"כ - 5%.

5.   עיקר טענות  ב"כ המערער:

א.         הוועדה הרפואית לעררים קבעה  לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% על פי פריט 35 למרות שהתובעת עדיין בטיפול רפואי.

ב.         הוועדה לא בדקה את טווחי התנועה  במעלות ואחוזים אלא הסתפקה בקביעה כללית של הגבלה מזערית

ג.          בכל מקרה, לפי פריט 35 (2) כאשר קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות - דרגת הנכות הינה 10% ולא 5% כפי שנקבע.

ד.         על הוועדה היה להתריע בפני המערערת כי היא עומדת להקטין לה את אחוזי הנכות ולתת לה אפשרות לטעון בפניה.

6.   דיון:

א.         לאחר עיון במלוא החומר בסיכומי המשיב - דין הערעור להידחות, כפי
            שיפורט להלן.

ב.         ראשית יצויין, כי הקביעה על פיה יש להתריע בפני מי שעומדים להפחית את אחוזי הנכות - מתייחסת רק למצב בו  הערעור הוגש מטעם המבוטח, ואז על הוועדה לומר לו כי יתכן שבסופו של דבר תקטין לו את אחוזי הנכות - על מנת שישקול האם עומד על ערעורו. לא כן הדבר במצב שלפנינו: מי שהגיש ערר לוועדה היה המשיב - אם כך אין למערער כל אפשרות לחזור בו מהערעור, וברור לכל כי כאשר מוגש ערר על ידי המוסד, יש סיכוי שאחוזי הערעור יופחתו (מבלי שיש למבוטח כל דרך "לחזור בו" מהערעור- שהרי לא הוא המערער).

ג.          אולם גם לגופם של דברים, ולאחר עיון בפרוטוקול הוועדה -  אין כל טעות  משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה החזרת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים.

ד.         הוועדה בדקה את המערערת  וקבעה כי "... לפי מסמך מחלקת שיקום מיום 22/3/12, בוצע NCV  של היד אשר לא הדגים פעולה עצבית... ללא דלדול שרירים, ללא שינוי בצבע או חום. אין הזעת יתר. תנועות נרמאליות בכפות ידייים". הוועדה מצאה לעומת זאת " הגבלה מזערית בתנועות שורש כף יד שמאל" וכי " יתר תנועות מלאות וחופשיות. כוח גס תקין". הוועדה ציינה עוד כי בצילום מיום 10/3/12 נמצא שבר של החלק הסידטלי של האולנה עם חיבור שבוצע טוב, ועל כן מצאה  שיש להקטין את תקופת הנכות הזמנית, ולעומת זאת קבעה לה 5% לצמיתות ע"פ  סעיף 35(1) ב' במחצית.